פסק-דין בתיק ב"ל 18340-06-11

1.         לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 6.12.2010 אשר קבעה כי דרגת הנכות היציבה של המערער עומדת על 10% ("הועדה").

העובדות

2.         המערער, יליד 1978, הגיש בקשה לקבלת גמלת נכות כללית בשל הלקוי ממנו הוא סובל (עצירות כרונית).

3.         הועדה נימקה החלטתה כדלקמן:

" הוועדה עיינה בחומר הרפואי כולל מכתב 15.11.2010 מרופא משפחה על עצירות כרונית. CT בטן מ- 7.11.2010 תקין. סימואדיסקופיה מ- 3.11.2010 נעשתה רק 5 ס"מ מפי הטבעת עקב תוכן צואתי רב. נומונטריה בפי הטבעת מ- 25.3.2010: מדובר באניסמוס חשד לנגע רקטום. קיבל נכות מתאימה. הוועדה דוחה הערר."

אשר על כן נקבעו למערער 10% נכות לצמיתות בגין הליקוי הרפואי.

על החלטה זו  הערעור שבפני.

טענות הצדדים

4.         לטענת ה מערער, נפל פגם בהרכב הוועדה באשר לא ישב בה מומחה רפואי, אשר מומחיותו רלבנטית למחלה ממנה סובל המערער (עצירות כרונית). לטענתו, היה על הוועדה לכלול מומחה בתחום הגסטרולוגי ו/או הפנימי.

            על כן מבקש המערער לקבל את ערעורו ולהחזיר את עניינו לוועדה על מנת שתבחן את קביעתה בשנית לגבי הנכות בגין העצירות הכרונית. יובהר, בהקשר זה, כי ערעורו של המערער התייחס גם לאי מתן נכות בתחום הכולסטרול והאנמיה, אך במעמד הדיון (בפני כבוד הרשם תומר סילוורה,שהתקיים ביום 14.2.12) חזר בו המערער מטענות אלו.

5.         ב"כ ה משיב טענה כי הרכב הוועדה כלל, בין היתר, מומחה בתחום הכירורגיה, כאשר הוועדה מדרג ראשון, אשר כללה מומחית ברפואה פנימית, נזקקה לייעוץ של כירורג, ע"מ לקבוע את הנכות בגין העצירות הכרונית. מכאן, תחום המומחיות הכירורגית הוא התחום הנכון לקביעת הנכות בגין ליקוי זה ואין כל פגם בהרכב הוועדה.

            לפיכך, לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה ויש לדחות הערעור.

הכרעה

6.         על פי סעיף 213 לחוק, החלטת הועדה ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים כל עוד ממלאת הועדה את תפקידה בהתאם כחוק וכנדרש מגוף מעין-שיפוטי (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן- "החוק"); דב"ע נו/27-01 יואב אלקסלסי - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך כט(4) 112).

7.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכל החומר שהוגש בהליך אני קובעת כי דין הערעור להדחות.  אפרט להלן את נימוקיי:

8.         הלכה היא, כי כאשר מובא עניינו של מבוטח בפני ועדה רפואית מן הראוי שמבין חבריה יהיה לפחות אחד בתחום הפגימה של המבוטח. כוונת הפסיקה הייתה למומחה כללי בתחום הפגימה ואף נקבע כי אין הכרח לכלול בוועדה מומחה בתחום צר וספציפי (דב"ע תשן 19-0 המוסד נ' אלגרייה בריטפלד, פד"ע כא 485; דב"ע נא/94-99 ורה ארבל נ' המוסד, פד"ע כב 337).

9.         בענייננו, כללה הוועדה שני מומחים, האחד כירורג והשני פסכיאטר. בשים לב לכך שמחלתו           של המערער היא עצירות כרונית, סבורני כי עניינו של המערער הובא בפני ועדה בהרכב מלא ונכון.

קביעתי זו נכונה מכח קל וחומר, שעה שהוועדה מדרג ראשון, שכללה מומחית ברפואה פנימית מצאה להזקק לייעוץ של כירורג על מנת לקבוע את הנכות בגין העצירות הכרונית, ומכאן ( רפואית) שתחום המומחיות הכירורגית הוא התחום הנכון לקביעת הנכות בתחום זה.

10.        בנסיבות אלה, לא נפלה טעות משפטית בהרכב הוועדה וכל טענותיו של המערער מכוונות לשיקול דעתה הרפואי של הועדה, אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. הלכה היא כי בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה ואינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע, במקומה של הועדה.